מכתבו של הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר בעל שבט הלוי בו מעורר לומר קינות לזכר הרוגי השואה בתשעה באב – ותשובה למתנגדים.
אֵש תּוּקַד בְּקִרְבִּי
בְּהַעֲלוֹתִי עַל רוּחִי
חֻרְבַּן עֲדָתִי
[מתוך קינת בעל שבט הלוי על קדושי השואה]
'מי שרוצה לבכות על הריגת קדושי ישראל, מה אפשר להרהר אחר זה'
לאחר השואה כתבו מספר רבנים ואדמורי"ם קינות על חורבן אירופה, בהם בכו וקוננו על הריגת מיליוני הקדושים שנהרגו ונטבחו על קדושת ה'.
בין הקינות הידועות, קינת הרב וויסמנדל , קינת האדמו"ר מבובוב וקינתו של הגר"ש וואזנר הפותחת במלים 'אש תוקד בקרבי בהעלותי על רוחי חורבן עדתי'
בשנת תשמ"ה – ארבעים שנה לאחר חורבן אירופה, התעוררה שאלת אמירת קינות בתשעה באב ברבים בסוף הקינות.
אולם כנגד זה קמו מתנגדים, ובראשם הרב שך שבהספדו על הסטייפלר עורר שאין בידינו לחדש דברים ולעשות שינויים והוספות בסדר התפילה.
במכתבו כותב בעל שבט הלוי שאף הוא ובית דינו החליטו שאין לעשות מזה תקנה קבועה לרבים – 'וכך הודעתי גם להרב שך שליט"א'.
'אבל שיגיד אדם לעצמו אפילו בבית המדרש, דברים המעוררים אותו להוריד דמעות על הריגת הצדיקים ועל דמם שנשפך כמים ועל רבבות אלפי ישראל שנהרגו במיתות משונות כדי שלא לשכוח מה עבר עלינו – הנה אין בזה שום פגם אדרבה מצוה הוא וכל מה שנאמר נגד זה אין בו ממש'.
הרב וואזנר עצמו הנהיג בבית מדרשו בזכרון מאיר לומר את הקינה שחיבר על השואה.
בסוף דבריו תוקף הרב וואזנר 'ובעו"ה בזמנינו אנו אפסו מביני מדע מה שנכון ומה שאינו נכון, כי העיתונות שולטת על הכל גם אצל החרדים'.
התשובה נשלחה אל הגאון רבי יששכר דוב גולדשטיין שהיה מהמעוררים בשעתו על ענין אמירת הקינות וראה בספרו אהל יששכר סי' מ-מב.
בני ברק תשמ"ה [1985] נייר מכתבים אישי. 2213 ס"מ.
