To attend this auction live or leave absentee bids
פריט : 56
ועלי להעתיר בעדו ובעד בני ביתו ולהזכירו לפני ד' תמיד להצליחו בדרכי ד' ובעסקיו... ויתברך בברכת טוב מהאל הטוב...
קדוש ישראל ותפארתואגרת היסטורית מאת הרה"ק רבי ישראל מרוז'יןבענין גזירת המאסר
דינאוויץ תקצ"ז
דינאוויץ תקצ"ז
ועלי להעתיר בעדו ובעד בני ביתו ולהזכירו לפני ד' תמיד להצליחו בדרכי ד' ובעסקיו… ויתברך בברכת טוב מהאל הטוב…
קדוש ישראל ותפארתו
אגרת היסטורית מאת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין
בענין גזירת המאסר
דינאוויץ תקצ"ז
דינאוויץ תקצ"ז
אגרת קודש חתומה בחתימת יד קדשו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין בענין רדיפתו ומאסרו על ידי הצאר ניקולאי.
בתקופה זו – שנת תקצ"ז שהה הרה"ק מרוז'ין בעיר דינאוויץ שבפודליה והיה נתון תחת מעקב תמידי וחקירות של שלטון הצאר, וגם חלק מהזמן היה במאסר בית, אגרת קדש זו נכתבה בתקופה זו וכוללת שתדלנות לחלצו ממיצר.
בגלל רגישות הענין, לא פירט כמובן הרה"ק מרוז'ין את התוכן במפורש במכתב, ונרמז שהשליח שיגיע עם המכתב ישוחח אתו על כך בעל פה פנים אל פנים 'בדבר עסקי אשר הושם בפיהם'.
את האגרת מסר הרה"ק מרוז'ין בידי גיסו רבי שמואל מבטשאן (בן חותנו הגאון רבי משה מברדיטשוב) שהשתדל רבות עבור גיסו בפרשת מאסרו, כדי שימסרנה לידי רבי נפתלי אברהם קויפמאן מנגידי ונכבדי העיר יאס ומראשי העדה, חתנו של הרה"ק רבי יוסף מוואלטשיסק אב"ד יאס.
בסיום האגרת לא חוסך האדמו"ר מברכותיו:
"ועלי להעתיר בעדו ובעד בני ביתו ולהזכירו לפני ד' תמיד להצליחו בדרכי ד' ובעסקיו אשר יעשה וחי בהם … ויתברך בברכת טוב מהאל הטוב… דברי המעתיר בעדו ובעד כלל ישראל".
דינאוויץ כ"ג שבט תקצ"ז [1837] כתיבת סופר ובחתימת יד: ישראל במוהר"ר שלום. גודל: 18*19.5 ס"מ. מצב: פגיעה באותיות בודדות בקיפולי הדף ובשוליים, שוקם ברסטורציה.
נדפס באגרות הרה"ק מרוז'ין ובניו בעריכת הרה"ח רבי דוב בער רבינוביץ משב"ק האדמו"ר מבאיאן שליט"א (ירושלים תשס"ג) ח"ב אגרת ט"ז, כולל צילום המכתב (עמ' ס').
פרשת העלילה והמאסר ע"י הצאר ניקולאי
פרק מרתק אפוף הוד ומסתורין בחייו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין הוא פרשת מאסרו ומאבקו בצאר ניקולאי שליט רוסיה האכזר. במקורות נאמנים של כתבי החסידות מיוחסות לו אמירות שמלחמתו בצאר ניקולאי היא מלחמה בין כוחות הקדושה לבין כוחות הטומאה והסטרא אחרא. הם נולדו באותו יום, אלא שהצאר נולד לפניו בכמה שעות ופעם התבטא הצדיק מרוז'ין אם הייתי מקדימו הייתי מביסו לעולמים, אך גם כך הוא לא יוכל לי.
בעל 'שם משמואל' מביא בספרו (פרשת ויגש תרע"ח עמ' ש"ב) דברים מפורשים בענין מלחמתו של ר"י מרוזין בצאר ניקולאי וזה לשונו: "שמעתי מכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה [בעל אבני נזר] שסיפר מכ"ק זקני האדמו"ר הגדול זצללה"ה [רבי מנחם מנדל] מקוצק שאמר על הרה"ק מרוז'ין זצללה"ה שהתייצב כל כך בפרהסיא להכניע את כחה של קליפת המלך הרשע הידוע שהיה בימיו ואמר בזה הלשון היתכן מול מלך גדול כמוהו להתייצב כ"כ בפרהסיא, ואם רוצים לעשות דבר צריכין שאפילו מלאך לא ישער וכו'."
הצאר לא חדל מלחפש עלילות על רבי ישראל כדי להושיבו במאסר, המקטרגים על דרך הנהגתו המפוארת, הלשינו שהוא מתנשא להיות מלך בישראל והכספים שהוא מקבל זה המסים שמעלים לו נתיני המלך ובכך הוא מסיר את לבם מלהיות נאמנים למלכות.
אחרי מאמצים ותחבולות עלה הדבר בידו, זה קרה אחרי שנהרגו שני "מוסרים" ע"י אלמונים ואז באו אנשי רשע והעידו בפני השר כי הם נהרגו על פי פקודת הרבי מרוז'ין. הוא נתפס והובל לחקירות תחת עינויים ולבסוף נאסר למשך כ"ב חדשים בתנאים קשים. לאחר אין ספור נסיונות הצלה ופדיון שבויים הצליחו חסידיו להביא לשחרורו וחזר לרוז'ין, אולם היה נתון לבקורת והשגחת המשטרה. לשמע השמועה שהגיעה אליו שבכוונת הצאר להגלותו לסיביר נטל את מקל הנדודים והצליחו להבריחו לאוסטריה בעזרת מוהר ומתן. הצאר ביקש את הסגרתו, אולם כל צדיקי החסידות פעלו לטובתו עד שיקבל רשיון להשתקע באוסטריה.
עטרת תפארת ישראל
האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל פרידמאן מרוז'ין (תקנ"ז-תרי"א) מדמויות ההוד הנערצות ביותר של צדיקי החסידות, בן רבי שלום שכנא מפרוהביטש, בן רבי אברהם המלאך בן המגיד ממזריטש תלמידו וממשיך מורשתו של הבעש"ט.
נודע בצעירותו כפלא וכל צדיקי החסידות שעוד הסתופפו בצל המגיד והיו מבוגרים ממנו ביובל שנים הפליגו בשבחו והגדירו אותו כפלא וחידוש. הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב אמר עליו עוד לפני נישואיו 'רבש"ע אין לך הרבה חתנים כאלה'. רבי מרדכי מטשרנוביל העיד שנשמת הבעש"ט בו והחוזה מלובלין אמר שיש לו את נשמת שלמה המלך והרה"ק מאפטא אמר עליו שהוא 'ספר תורה' ו'מלך ישראל'.
התייתם בילדותו וגדל בצל אחיו רבי אברהם מפרוהביטש שהיה נודע בשם 'דער קליינער מלאך'. לאחר פטירת אחיו בשנת תקע"ג החל להנהיג עדה והוא בן שבע עשרה שנים בלבד.
קדושתו ודרגותיו העפילו לגבהי מרומים ודרכי הנהגתו נשגבו מבינת אנוש.
כנצר למלכות בית דוד, הוא החל להנהיג את עדתו בדרך שלא היתה מוכרת עד אז לרבים – דרך ההנהגה המלכותית. חסידיו רכשו לו ארמון מפואר, מרוהט ומאובזר בקישוטי זהב וכסף, ומרכבתו ההדורה היתה רתומה לארבעה סוסים אבירים.
אך הוא עצמו העיד שלא נהנה מכל עשרו אפילו כחוט השערה, מבחוץ מלכות ומבפנים לב שבור וגוף מסוגף.
לאחר פרשת המאסר (ראה לעיל) קבע מושבו בסאדיגורה ושם ייסד את חצר קדשו. אלפים נהרו לחצר קדשו ובכללם גדולי וצדיקי רוסיה, פולין וגאליציה שיחרו לפתחו.
השושלת שהעמיד לדורות עולם היא מהמפוארות שבשושלות החסידיות: סאדיגורה-באיאן, טשורטקוב, שטפנשט, הוסיאטין, בהוש, וואסלו, קופיטשניץ ועוד. מחתניו היו הרה"ק רבי מנחם מנדל מויז'ניץ ורבי יצחק מסקווירא.
_________________
'כשמזכירים שמו הוא תורה
כשזוכרים שמו הוא תשובה
כשזוכרים שמו הוא אהבת השם ואהבת ישראל
וכמה אלפים ואלפי אלפים באו להרהור תשובה רק בעת שנזכרו בשם רוז'ין'.
(אביר יעקב לנינו רבי אברהם יעקב מסאדיגורה, ג' חשון עמ' י')
