To attend this auction live or leave absentee bids
פריט : 62
שר התורה. תשובה הלכתית ארוכה בכתב יד הרוגוצ'וביר. דווינסק תרפ"ה
שר התורה. תשובה הלכתית ארוכה בכתב יד הרוגוצ'וביר. דווינסק תרפ"ה
מדווינסק לניו ג'רזי – תשובה להלכה ולמעשה בענין רב שיצא עליו עוררין שאין מתעסק ברבנות כהוגן והרוגוצ'וביר עומד לימינו.
2 עמ' 54 שורות רחבות – הכל בכתב יד קדשו וחתימתו.
בתשובתו קובע הרוגוצ'וביר 'אם קבלו אותו עליהם והוא רב הגון כדת, אינם יכולים לערער עליו בלא שום ראיה והוכחה גמורה ומכל שכן רק מיעוט הקהל' ולכן 'אין לבית דין להזדקק לזה כלל… כן הוא לדינא'
כדרכו צולל הרוגוצ'וביר במים אדירים, מגדיר 'גדרים' ומביא מקורות מפתיעים מכל מרחבי ספרות חז"ל.
בתשובה המקיפה שלפנינו השתמש הגאון בקרוב לארבעים מקורות! מכל רחבי הש"ס בבלי וירושלמי, פסיקתא, מכילתא, ספרי, וכמובן ספרי הרמב"ם.
גאון הגאונים, שר התורה, מאריה דכולא תלמודא הגאון רבי יוסף ראזין – הרוגוצ'וביר (תרי"ח – תרצ"ו) היה 'אוצר החכמה כאחד מן הראשונים' כפי שהגדירו רבי מאיר שפירא מלובלין. חידושיו הגאוניים והמבריקים שאין דומה להם בספרות האחרונים נדפסו בספרי צפנת על הרמב"ם ושאלות ותשובות.
מעט על גדולתו העצומה מספר חתנו רבי אבא דוד גולדפיין: חותני ע"ה היה מנותק משלושה עניינים אכילה שתייה ולינה הוא לא נטל את ידיו לסעודה אלא בשבתות, ואילו במשך השבוע היה מסתפק במעט ענבים בלבד, כך גם בשתייה הוא היה שותה מעט ומעולם לא נשכב על מיטתו לישון, הוא היה מתנמנם רק מעט… כל זה לא לבטל אף רגע של תורה חלילה.
נשלח אל רבי יעקב בן ציון הכהן מנדלסון אב"ד נוארק (Newark) ניו ג'רסי ונדפס על ידו בקונטרס דברי הריבות (סימן י') שבסוף ספרו משנת יעבץ (ניו יורק תרפ"ה) ומשם בשו"ת צפנת פענח (ירושלים תשכ"ה) סי' מ"ב.
דווינסק כ"ו תשרי תרפ"ה [1924]. דף מקופל 2 עמ' כתובים. כל עמ' בגודל: 18*22 ס"מ, מצב טוב.
________________________________
תמלול המכתב:
עש"ק כ"ו תשרי תרפ"ה. ע"ד שאלתו אודות רב שמקצת עוררים
עליו, שאין מתעסק כהוגן בדבר הרבנות. הנה יש בזה אריכות גדול, אם נאמנות
הרב לאחר קבלה אם היא בגדר עדות וכמ"ש רש"י חולין ו' ע"ב גבי ע"א נאמן וכו'
וכ"כ רש"י תמורה כ"ח ע"א בד"ת בע"ת עד אחד נאמן כו' עיי"ש, או זה גדר שליש
כיון שאי אפשר בלא זה ועיין גיטין ס"ד ע"א דגם לאיסור מהני לחד מ"ד דע"כ
אי אפשר שהכל יהיו חכמים ושובי"ם ורופאים וכו' ולכך בלא קבלו עליהם רוב העיר
לא, ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות שבת פ"ב גבי לחלל שבת ע"פ רופא מומחה, ודייק של אותו מקום, ולא מצינו בגמרא דידן בשום מקום, להביא רופא מן מקום אחר לחלל שבת, רק בשבת קכ"ח ע"ב ור"ה כ"ג ע"ב גבי חכמה לילד דזה כסכנה ידוע, וכן גבי נשוך הנחש ביומא פ"ג ע"ב וזה הגדר דב"ק פ"ה אסיא רחיקא כו' ר"ל משום דלא קבלוהו ורופא הוה גדר הוראה וזה ר"ל ב"ק פ"ה וברכות כ' ע"א פלוגתא בהך דרפא ירפא התורה נתנה רשות כו' ר"ל דשוב אם טעה
ועל ידו מת פטור, דהוה כמו עשה ברשות ב"ד בבא קמא ל' ול"ב ע"ב יא בזה
במכות ח' וכן הוא במכילתא פ' משפטים דפטור מגלות רופא, וכן הוא בתוספתא
ב"ק פ"ו ופ"ט וגיטין פ"ג טז ואין כאן מקומו להאריך ועיין בגיטין נ"ד ע"ב גבי פיגול התורה האמינתו, ר"ל ג"כ דביום הכפורים א"א בשום פיגול רק כה"ג וזה כן הדין שאם אמר כך הוה
פיגול, וכן גבי הך דכתיבות ע"ב ע"א וקידושין פ' ע"א גבי הוחזקה נדה חייב משום דכך הוא המציאות דע"כ נדה מוכרח שתהי' על פי ההרגשה וכדומה דמאן ידע. והארכתי בזה גבי אונס בגדר פתח פתוח אם נאמן, ומכל מקום לא הוה בגדר מודה בקנס, משום דא"א בלא דבריו וכן הוא החיוב וכן גבי שפחה חרופה בכריתות י"ב ע"ב דשם א"א לומר הך דשמואל דמכות ז' ע"א במנאפים משיראו כמנאפים, כיון דבעי דוקא גמר ביאה יע"ש ואכמ"ל. ועיין בקדושין ע"ד ע"א גבי נאמן דיין לומר כו' אך דשם בשודא. ועיין במה דפליגי הראשונים בהך דכתובות ע"ב ע"א גבי פלוני חכם טיהר לי כו' מי נאמן ועיין בסנהדרין ו' ע"א גבי פשרה דצריך דווקא עדים, אך שם לא הוה דין ועיי"ש ל"ו ע"ב גבי שני סופרים דפליגי בזה ר"י ורבנן אם צריך ב' עדים ע"ז ועיי"ש בפה"מ להרמב"ם שם וברמב"ם בהל' סנהדרין אם כשאחד כותב דברי שניהם אי די באחד ובירושל' בזה שם דצריך ב' עדים ואכ"מ. והנה זה פלוגתא בירושלמי פרק א' דהוריות הלכה ה' גבי הורו בית דין שוגגין ועשו קהל מזידין דמקשה דהא ע"כ הס אינם בגדר הוראה דאם לא כן גם אחד כן עיי"ש דף ב' ומה שייך בהם לומר שהם אמרו שב"ד הגדול טועים, ואמר דמיירי דלא קבלו ההוראה וחד אמר אף שקבלו ואחר כך בעטו בהם עיין שם והרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות שגגות פסק כמאן דאמר דרק אם לא קבלו מתחלה עיי"ש ובספרי פ' שלח בפסוק וכפר הכהן על כל עדת, פליגי בזה רבי אלעזר ורבי, אם הקהל יכולים שלא לקבל הוראת בית דין הגדול, עיין שם בזה וזה לכולי עלמא רק כל הקהל, אבל מקצת קהל לא, עיין שם בטוב כי המפרשים לא ירדו להכוונה, על כל פנים כך הוא הדין גבי רב לעירו, אם מתחלה קבלו אותו עליהם והוא רב הגון כדת, אינם יכולים לערער עליו בלא שום ראי' והוכחה גמורה ומכ"ש רק מיעוט הקהל, ועיין בקידושין דף ע' ע"א גבי עובדא דר"י ור"ג דשלח אחריו טסקא ומבואר שם דאין צריך להלך וכתב רש"י דר"י גדול מר"ג, משמע דבלא זה צריך, אך שם הוה טענה ברורה להטבח ועיין בירושלמי סנהדרין פ"ז גבי מגדף דעל טענה וקול א"א להביא לב"ד, ואין מבזין על ספק. ועיין בסנהדרין ע"ה ע"ב לו גבי אם לא ידעינן כלל, אם חייב על פי דין תורה, א"א לחבשו עד שיתברר הספק ורק במגדף הוה הוראת שעה ע"ש ועיין ב"ב ל"ו ע"ב גבי תפסינן או לא תפסינן דפסק דלא תפסינן, אך בירושלמי בסוטה פ"א גבי סוטה אמר דמבזין על הספק היכי דהדבר נוגע לרבים ע"ש זה מחמת דבר ר"ל ע"ש, ועיין ביומא י"ח ע"ב דמשביעין לכה"ג ובוכים דזה בזיון וחשד אף שאין להם שום טענה טובה, אך שם גם כן משום רבים, ואף דשם ע"כ קבלוהו מתחלה ומשום דזה נוגע לכל ישראל, וכן ס"ל להרמב"ם ז"ל בהלכות שבת ולבה"ג ז"ל גבי היזק רבים, אף בדבר דליכא סכנה גמורה וספק בעלמא מחללין שבת ע"ש בשבת מ"ב ע"א, גבי מכבין גחלת של מתכות ואכמ"ל, עכ"פ לדינא כך אם רק מיעוט ובלא אמתלא טובה אין לב"ד להזדקק לזה כלל, ובפרט שכתב במכתבו דנראה דרק משום שנאה וכדומה, כן הוא לדינא ואקצר.
כ"ד יוסף ראזין רב מדווינסק.
המכתב ישתהה על בי דואר מחמת כי במכת"ק האדרעסא… וארשום האדרעסא שלי
