To attend this auction live or leave absentee bids
פריט : 25
תשובה ארוכה בכתב יד הגאון רבי עקיבא סופר אב"ד פרשבורג בעל 'דעת סופר'
תשובה ארוכה בכתב יד הגאון רבי עקיבא סופר אב"ד פרשבורג בעל 'דעת סופר'
תשובה ארוכה ומשא ומתן בפלפול בענין קריאת המגילה בשבת בכתב יד הגאון רבי עקיבא סופר אב"ד פרשבורג, בעל 'דעת סופר'.
הגאון רבי עקיבא סופר אב"ד פרשבורג, בעל 'דעת סופר' (תרל"ח-תש"כ) היה הממשיך והחותם של שושלת משפחת סופר ברבנות וראשות הישיבה הגדולה בפרשבורג הלא הם ה'חתם סופר', ה'כתב סופר' וה'שבט סופר'.
עוד בבחרותו החל להרצות שיעורים בישיבה ומשנת תרס"ז מילא מקום אביו ברבנות פרשבורג. בשנת ת"ש עלה לירושלים והקים את הישיבה מחדש. מחיבוריו: שו"ת 'דעת סופר' על ד' חלקי שו"ע ו'דעת סופר' על התורה ומועדים.
נשלח אל תלמידו רבי יוסף אליעזר מיללער הי"ד לימים דומ"ץ שופרון (החת"ס ותלמידיו עמ' תרמ"א).
נדפס בשו"ת דעת סופר אורח חיים סי' קכד. כאן עם שינויים רבים והוספות שאינן בנדפס, שני הקטעים האחרונים שבעמ' השלישי לא נדפסו בשו"ת שם.
פרשבורג תרפ"ו [1926] דף גדול מקופל: 21*34 ס"מ. 2 עמודים גדולים מלאים ועוד קצת בעמ' השלישי. מצב טוב.
_________________________
תמלול המכתב:
ב"ה פה פ"ב ב' חשון בן פור"ת יוסף לפ"ק
ויהי ה' את יוסף ה"ה כבוד אהובי תלמידי ידי"נ הרב הגדול בתורה
חריף ובקי משנתו כעמיר נקי מוכתר במדוח ובמעלות
יקרות כש"ת מו"ה יוסף אליעזר מיללער נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק
אדענבורג יצ"ו.
אחדשה"ט וש"ת באהבה מכתבך הגיעני וראיתי שעמדת שם בתמיה על דברי פנ"י במגילה דף ד' על תוס' ד"ה
לר' יוסף שהעלה שם דמשו"ה אמר ר' יוסף טעם חדש במגילה משום שעיניהם של עניים נשואות ונאד מטעמא
דרבה דאמר דטעמא משום שמא יעבירנו דר"י סבר דדווקא בשופר ולולב חיישינן לשמא יעבירנו משום
דיטעה בדין שמותר להעביר משום דדוחין שבת כמו לר' אליעזר דמכשירי שופר ולולב דוחין שבת, אבל במגילה
דהכל יודעין שהיא רק מדרבנן לא יטעה דדוחה שבת משום נכי אמר טעם חדש משום שעיניהם של עניים נשואות יעיי"ש
וקשה לך הרי לולב מדאגבהי' נפק בי' וא"כ יצא כבר ידי המצוה דאורייתא ע"י הגבהה ואם יעביר ד"א ברה"ר
כדי לילך אצל בקי ללמוד הנענועים והברכה זה אינו אלא מדרבנן ולא יטעה בדין שמותר להעביר בשביל מצוה
דרבנן וא"כ קשה לר"י לפי דברי הפנ"י דר' יוסף לא חייש שיטעה בדין במגילה דרבנן הרי לולב ג"כ דרבנן ושם
ע"כ אית ליה טעמא דרבה, ע"כ דבריך. והנה כבר קדמך בזה בשו"ת כ"ס או"ח סי' ס"ט וכן בשו"ת
שבט סופר או"ח ל"ד שכתבו דלולב כיון דנענועים דרבנן לא שייך שיטעה בדין עיי"ש וצריכין
אנו לדחוק בדברי פנ"י דכיון דמיירי בע"ה גמור יסבור שגם הנענועים שייכין לעיקר המצוה ולא ידע
לחלק בין נענועים לעיקר המצוה משא"כ במגילה שכל עיקר מצותה דרבנן ועיי"ן בח"ס פ' לולב הגזול דף מ"ב ד"ה מדאגבהי' נפק בי'
עיי"ש.
ויען שידעתי שחביבין עליך דברינו מעת שיצקת מים ע"י ע"כ אציע לפניך מה שאמרתי בשבתא דריגלא
בישוב דברי הרמב"ם עפ"י דברי פנ"י הנ"ל דהנה הרמב"ם בפ"ב מהלכ' שופר כתב וז"ל אעפ"י שתקיעה
משום שבות ומה"ד היה שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם ולמה אי תוקעין גזירה
שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ד"א ברה"ר או מוציאו מרשות לרשות
ויבא לידי איסור עכ"ל הנה כאן כתב הרמב"ם שמא יוציאנו מרשות לרשות דמשמע דלאוו דווקא שמא יעבירנו
אלא דגזרינן ג"כ דשמא יוציאנו מרה"י לר"ה ובפ' ז' מהל' לולב הלכ' י"ג כתב
דלולב אינו נוטל בשביל גזירה שמא יוליכנו בידו ד' אמות בר"ה ולא כתב שמא יוציאנו מרשות
לרשות כמו גבי שופר ויש לדקדק בדברי הרמב"ם דהקדים בהל' שופר אעפ"י שתקיעה משום שבות
ובהל' לולב לא הביא אעפ"י שנטילת לולב אסור משום טלטול בכ"ז מה"ד היה שמותר
דמצות לולב דוחה איסור טלטול כמו שהקשה הגמ' סוכה אמאי טלטול בעלמא הוא, ולמה לא
הקדים הקדמה זו גם אצל לולב ומ"ש שופר מלולב וליישב כ"ז נראה לי בעהי"ת דהנה בפנ"י כתב
דחיישינן דיטעה בדין שמותר להעביר משום דלולב דאורייתא ויסבור כמו שמכשירי
שופר ולולב לר"א דוחין שבת כ"כ דוחה מצות לולב איסור העברה ובכ"ס או"ח ס"ט כבר
דקדק בדברי פנ"י דקשה לומר דע"ה יטעה בדין ויסבור כר"א דמכשירי שופר דוחין וכתב
להסביר דכיון דבכל שבתות השנה אסור לתקוע בשופר משום שבות דתקיעה ואם
יראה דבשופר של ר"ה מותר לתקוע בשבת יסבור כמו שמותר לתקוע כן מותר
להוציא ובהיותו ע"ה לא ידע להבין דתקיעה התירו שהוא רק שבותוהבערה הוא איסור
דאורייתא ומכח זה יבא לידי טעות לחלל שבת יעוש"ה[אם נאמר כדברי פנ"י שחיישינן
שיטעה בדין א"כ יש לחוש שיוציא השופר מרשות היחיד לרשות הרבים שיטעה בדין כמו שהתירו
איסור תקיעה כן מותר נמי להוציא ומשו"ה כתב הרמב"ם שחיישינן ג"כ שיוציאנו מר"ה
לר"ה דיטעה בדין] והנה בכפות תמרים כתב לישב קושי' תוס' למה לא אמר רבה גזירה שמא יוציאנו
ותירץ דאיסור הוצאה מרה"י לר"ה שמפורש בקרא וילפינן מאל יצא איש ממקומו אל יוציא
או מויכלא העם מהביא ידע שאסור אבל מעביר ד"א בר"ה שהוא רק בהלכה למשה מסיני
לא ידע שאסור וע"ה לא ידע בהלכתא גמירי לה לכן חיישינן רק לשמא יעבירנו ד"א יע"ש
ולפי דברי פנ"י ולפי הסבר הכ"ס נוכל לומר דגם באיסור הוצאה יטעה בדין ויסבור דמותר שופר
דוחה איסור הוצאה כמו שדוחה איסור תקיעה וכמש"כ וא"כ בשופר חיישינן שמא
יוציאנו ג"כ משום דיטעה בדין ולאיסור העברה ד"א בר"ה חיישינן בלא"ה משום דיסבור דד"א
מותר להבעיר בשבת ולא ידע דהלכתא גמירי לה שאסור להעביר כמובן.
והנה כ"ז בשופר אבל בלולב נראה לי דלא לומר דיטעה בדין כמו בשופר וליכא למיחש
רק להעביר ד"א דלא ידע מהלכתא למשה מסיני וכמש"כ הכ"ת ואפרש שיחתי
דהנה בגמ' סוכה הקשה ואמאי טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת ובתוס' כתבו אע"ג
דחזי למצוה בכ"ז יש בו איסור טלטול כמו גבי קנים של לחם הפנים יעיי"ש וראיתי בספר
צד ב'
לחם שמים מהגאון יעב"ץ ז"ל שכחב דמלחה"פ ליכא ראיה דשם היה אפשר מע"ש לסדר הקנים אבל בלולב כיון דמצותו בשבת וחזי למצוה שוב לא שייך בו איסור טלטול וקושית הנמ' ואמאי טלטול בעלמא כיון דאפילו ליכא מצוה לא היה בו רק איסור טלטול בעלמא א"כ אדרבא נימא דמותר ליטול לולב ולא יהיה בו איסור טלטול יע"ש היוצא לנו מדברי הלח"ש דבאמת אם נתיר ליטול לולב אין בו איסור מוקצה וטלטול והיתר גמור הוא. ולפי"ז אם יהיה מותר ליטול לולב בשבת, לא שיטעה בדין כמו בשופר.. שופר דתקיעה אסורה ויחשוב כמו שמותר לתקוע כן מותר להוציא אבל בלולב אף אם נתיר לו לטלטל הלולב לא יטעה בדרך שהתירו טלטול כן מותר איסור הוצאה דהא כיון דמצוה הא לא נאסר טלטול כלל וכקושי' התוס'וא"כ בלולב לא שייך רק גזירה דשמא יעבירנו וכמש"כ הכפ"ת משום דיסבור דד"א בר"הליכא איסורא אבל הוצאה מרה"י לר"ה באמת אסור ולפי זה מיושבים שפיר דברי הרמב"ם למה הקדים בפ"ב מהלכ' שופר דאעפ"י דתקיעה משום שבות מה"ד הי' שתוקעין מש"ה וכו' דהרמב"ם צריך
להקדמה זו דהא הרמב"ם כתב שחיישינן ג"כ שיוציא מרשות לרשות בפ"ב מהלכ' שופר ובהלכ' לולב כתב רק שחיישינן שיוציאנו שמא יעבירנודהא בשופר כיון שהתירו שבות דתקיעה איכא למיחש דיטעה בדין שמותר ג"כ להוציא מרשות לרשות אבל בלולב דלא התירו שום איסור דליכא איסור טלטול לא חיישינן דיטעה רק דלא ידע דאסור להעביר משום דהלכתא גמיראמשום הכי כתב הרמב"ם בהלכ' לולב רק חשש דשמא יעבירנו יע"ש
ומובן ג"כ למה הקדים הרמב"ם בפ"ב משופר אע"פ שתקיעה שבות דהרמב"ם צריך להקדמה זו משום שכתב דחיישינן שיוציאנו מרשות לרשות וכ"ז מטעמא דהתירו שבות דתקיעה ויטעה בדין … וכמש"כ אבל בלולב לא כתב הרמב"ם אע"פ שאסור לטלטל לולב בכ"ז התירו משום מצוה לולב דהא בלולב באמת אין כאן איסור טלטול …. משום דאין בלולב רק חשש שמא יעבירנו ודברי הרמב"ם עולים כהוגן ב"ה.
ובאופן אחר נ"ל לפרש למה לא הקדים הרמב"ם הקדמה בהלכ' לולב דאע"פ דאסור לטלטל וכו' עפ"י מה שהק' הר"ן למה לא גזרינן במילה בשבת גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ותירץ בריטב"א בסוכה דמילה גופא דוחה מלאכה דשבת ואינה נידחית מפני מלאכה וגזירה דמלאכה אחריתי ידחה אותה זה א"א לומר יעיי"ש, היוצא לנו מזה דגבי מילה ליכא למגזר משום שמא יעבירנו כיון דהתורה התירה מלאכה אצלה משא"כ שופר דליכא מלאכה ולא התירה התורה מלאכה גבי שופר שפיר איכא למגזר משום שמא יעבירנו, ולא קשה מ"ש אלה והנה קושיית הר"ן מימלא לא קשה רק על שופר דהא התוס' כתבו דגבי שופר גזרי משום שמא יעבירנו אפי' בזמן שהיו בקיאין בקביעא דירחא אבל מלולב לא קשה דהא גבי לולב לא גזרו רק בספק מצוה בזמן דלא בקיאין אבל בזמן דבקיאין באמת לא גזרו ולא קשה מ"ש
מילה דהא מילה ודאי יום ח' ולא גזרינן, ובריטב"א תירץ באמת כן דמילה ודאי ושופר ולולב ספק וזה לשיטת הר"ן דכתב דשופר ג"כ ספק וכמש"כ הרמב"ן במלחמות, אבל לפי שיטת התוס' בר"ה כ"ט ע"ב דשופר ודאי דהא הקשו מ"ש שופר דגזרו אפי' בזמן שביהמ"ק
קיים ובלולב לא גזרו רק בזמן דלא היו בקיאין ליכא לתרוצי דמילה ודאי דהא שופר נמי ודאי
הוא וצריך לומר כתירוץ הריטב"א דמילה דוחה מלאכה וליכא למגזר משום ש"י וכמש"כ, ולפי"ז מפורשים היטב דברי הרמב"ם דהוא סבר דגבי שופר שאפי' ודאי מצוה גזרו וא"כ קשה ממילה לכן הקדים אעפ"י דתק"ש משום שבות והיה להתיר וכו' להורות לנו דתקיעה אינה מלאכה משו"ה שפיר גזרו משום שמא יעבירנו משא"כ במילה והקדים הקדמה זו שלא יקשה ממילה משא"כ בהל' לולב לא צריך להקדמה כלל דאעפ"י שאסור משום טלטול, דמלולב לא קשה ממילה דשאני לולב דהוא ספק מצוה משו"ה גזרו אבל במילה שהוא ודאי מצוה לא גזרו משו"ה כתב בסתם דאסור בשבת משום ש"י וא"ש.
ובדברי הכפ"ת אמרתי לפרש המסורה הידועה ג"פ זכרון תרועה אין זכרון לראשונים אין זכרון לחכם עם הכסיל ואמרתי עפ"י דברי הכפ"ת דלא ידע דד"א אסור להעביר דלא ידע דד"א הלכתא גמירי לה ויעבירנו ד"א ברה"ר כדי ללמוד תק"ש מהחכם יען שהוא ע"ה ואינו בקי וזהו כונת המסורה זכרון תרועה בשבת שאין תוקעין משום דאין זכרון לראשונים שלא יזכור דברי הראשונים היינו הלכה שנאמר למשה מסיני ולא יזכור מה שנאמר לראשונים שמשה ע"ה נקרא ראשון כדברי המדרש בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו ויעבירנו ד"א ברה"ר כדי ללמוד אצל בקי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לכן ילך אל חכם שיודע יותר ממנו ויוליכנו לתקוע וא"ש ב"ה.
עוד הארכתי בסוגי' ואין הפנאי מסכים להאריך ויצאתי ברק כדי להראות חיבתי אליך
וד' שנותינו יאריך אכי"ר.
עמ' ג
מש"כ אודות שנוהגין בכמה קהלות שמניחין גיגית מלאה….
והוא לכאורה נגד דעת הש"ע בסימן קכ"ג סי"ט ובש"ך שם יעיי"ש עיין בשו"ת צ"צ ובמהר"ם שיק יו"ד קמ"ה ובתשובו' מהר"י אסאד יור"ד סי' קע"ב שכבר עמדו בזה ולא מצאו טעם נכון על מה סמכו הק' … בבית נכרי בוודאי חמור יותר והדבר צריך תלמוד.
מה שעוררתני אודות… אמת הדבר שכמה פעמים כבר עלה כן במחשבה אבל מחמת כמה סיבות נדחה הדבר מדחי אל דחי וגם אין העת מוכשר לכך מחמת כמה טעמים, רבך הדוש"ת באהבה חפץ בהצלחתך ובהרמת קרנך בכבוד והוד הק' עקיבא בה"ג מהרשב"ס זצ"ל פ"ש למר אביו הרבני המופלג בתו"י נ"י ולאחיך תלמידי האהוב שי'.
