'פדיון שבויים' ליושבי ירושלים
איגרת שליחותם של המקובל רבי אברהם רוויגו ורבי חיים חזן, בחתימתם של גדולי חכמי ירושלים משנת תס"ד [1704]
תעודה היסטורית מקורית לתולדות היישוב היהודי בירושלים, חתומה בעצם חתימת ידם של גדולי חכמי ירושלים הספרדים במאה השבע עשרה ובתחילת המאה השמונה עשרה.
מצבם של יושבי ירושלים, אשר היו נתונים תחת ידם של שליטים עריצים תאבי ממון, היה באותו זמן קשה מנשוא. השליטים הטילו מסים שהציבור לא היה יכול לעמוד בהם, ומשלא פרעו יושבי ירושלים את חובם הם נלקחו למאסר, כולל נשים וילדים, ובתי הכנסת נסגרו בשלשלאות ברזל.
וכך מתנים באיגרת זו רבני ירושלים את מצבם הנורא: "...והאחרון הכביד פורענות קשה, כי הנושה בא לקחת את נשי"ו ואת ילדיו ואין כסף נמצא, עלה עשן באפו ואסף כל עם הקהל במשמר צר בית הסוהר ואחז בתי כנסיות ובתי מדרשות בחותם צר ומר... ויגדל המספד בירושלים והוכרחנו יחד עני ואביון, אפילו מוכר את כסותו…"
על האיגרת חתומים גדולי חכמי ירושלים באותה תקופה:
רבי אברהם ברודו - בעל ספר 'ברכת אברהם' (ויניציאה תנ"ו), "המיוחד שבגדולי רבני קושטא רבתי" (לשון ה'חכם צבי' בהסכמתו ל'ברכת אברהם'). עלה לירושלים "והיה חותם בראש" ('שם הגדולים להחיד"א' בערכו).
הראשון לציון רבי אברהם יצחקי (תכ"א-תפ"ט) - בעל שו"ת 'זרע אברהם', מגדולי חכמי האחרונים הספרדים. נכדו של רבי אברהם אזולאי בעל 'חסד לאברהם' ורבם של רבי משה חאגיז, בעל 'בתי כהונה' ורבי יצחק זרחיה אזולאי אבי החיד"א. "ועניניו ועזוזו ונפלאותיו רבו" (שם הגדולים בערכו).
רבי יאודה הכהן - מגדולי חכמי ירושלים, מבית מדרשו של בעל 'פרי חדש'. כשפנה אל בעל פרי חדש בשאלה, השיב לו הפר"ח: "זה מדרך המוסר והענווה, כי מה נבין ולא עמך הוא". תשובותיו מופיעות בספרי חכמי דורו והחיד"א מביא בספריו חידושים משמו (שם הגדולים בערכו).
רבי יהוסף קונקי – "רב מובהק בעיר הקודש ירושלים" ואחר כך בחברון, רבו של בעל 'בתי כהונה'. כתב תשובות רבות שחלקן נדפסו בספרי חכמי דורו. רבי חיים אבועלפיה והחיד"א מביאים מדבריו בספריהם (שם הגדולים בערכו ובהערות במהדורת מכון המאור).
רבי שמואל הכהן – מחכמי ודייני ירושלים. יצא כשד"ר ירושלים למרוקו ('שלוחי ארץ ישראל' עמ' 308). תשובה ממנו נדפסה בשו"ת 'גינת ורדים' או"ח כלל ב סימן ה.
רבי שמשון גומץ פאטו (נפטר תע"ד) - מחכמי ירושלים, מבית דינו של הרב אברהם יצחקי, חמיו בזיוו"ש של בעל 'אורים גדולים'. יצא כשד"ר לתורכיה ובשנת תע"ד נרצח ביוון על ידי שודדים (שלוחי ארץ ישראל עמ' 358). החיד"א בספריו מביא דברי תורה בשמו (ראה על פי מרנן ורבנן מערכת ש אות פו).
רבי משה חיון - בן הרב המקובל רבי אהרן חיון בעל 'מחנה אהרן' על הזהר, חתן מהר"י חאגיז. בסוף ימיו כהן כרב בצפת. כתב תשובות רבות, מהן נדפסו בספרי חכמי דורו: 'זרע אברהם', 'מטה יוסף' ו'גינת ורדים' (שם הגדולים בערכו).
זוג שלוחים אלו היו השלוחים החשובים ביותר שנשלחו על ידי חכמי ירושלים באותה עת (ראה: יערי, שלוחי ארץ ישראל עמ' 347-351):
המקובל רבי אברהם רוויגו (ת"י בערך-תע"ד) נודע בתפוצות ישראל כאחד מגדולי מקובלי איטליה בדורו. תלמיד הרמ"ז וחבירו של הרב"ך. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. בשנת תס"ד עלה לארץ ישראל וייסד בה ישיבה ללימוד חוכמת האמת. בגלל פרסומו הרב ביקשו ממנו רבני ירושלים לצאת לשליחות לאירופה.
השד"ר השני, רבי חיים חזן בעל ספר 'שנות חיים' (ויניציאה תנ"ו), היה בנו של רבי יוסף חזן בעל 'עין יוסף' ו'עין יהוסף'.
ירושלים תס"ד [1704]. כתיבת סופר נאה, חתימות מקוריות. גודל: 2023 ס"מ, מצב טוב.
