"לבי ובשרי יערגו לחונן עפרה לולי שאני חושש לשלום הישיבה הקדושה - תלמוד תורה דרבים, שדוחה מצות ישוב ארץ ישראל".

מכתב ארוך מאוד מאת הנצי"ב מוואלוז'ין ובני משפחתו אל רבי שמואל סלנט. וואלוז'ין תרכ"ט [1869]

1) מכתב ארוך ומעניין מאת הנצי"ב עם שלוש הוספות, ובסך הכול חתום ארבע פעמים בחתימת ידו המלאה.

במכתבו מודה הנצי"ב לרבי שמואל סלנט שפעל לסלק את כל ענייני הממונות אחר פטירת אביו רבי יעקב ברלין (שנפטר בירושלים בשנת תרכ"ח), ועובר לפלפול הלכתי בעניין אישה שתבעה פיקדון שהיה אצל אביו המנוח. הוא מודיע שהוא יטפל בעניין לפנים משורת הדין, רק שלא תתבע את אלמנת אביו, וכן מבקש מהגרש"ס שיתפלל על זש"ק לבתו דרייזל ולכלתו רבקה, אשת בנו רבי חיים ברלין.

2) מכתב מאת חתנו, הגאון רבי רפאל שפירא מוואלוזי'ן, בו הוא מיישב קושיה שכתב הגרש"ס בעיתון 'התבונה' (את הקושיה ראה רבי רפאל שבע שנים(!!) לפני כתיבת מכתב זה ונזכר בה ובתירוצו בשעת הכתיבה).

3) מכתב מאת הרבנית ריינא בתיה, אשת הנצי"ב, אל הרבנית מלכה, אשת רבי שמואל סלנט. במכתבה מבקשת הרבנית מידידתה, שתתפלל בקבר "חותני הצדיק" [אבי הנצי"ב] ובשאר קברי הצדיקים על ילדיה ונכדיה, ביניהם היא מזכירה את נכדתה ליפשא, שלימים נישאה להגאון רבי חיים סולובייצ'יק. וכן היא מבקשת שתשלח לה מעפר ארץ הקודש "ויהיה לי למזכרת אהבה". רוב מכתבה ביידיש.

הרבנית ריינא בתיה, בת הגאון רבי איצלה מוואלוז'ין ונכדת הגר"ח מוולוז'ין, הייתה אישה גדולה ומלומדת מאוד. ארבעים שנה חייתה בצל הנצי"ב, עד פטירתה בשנת תרל"ג-ד בערך.

 4) מכתב מאת רבי חיים ברלין מווילנא, אחיו של הנצי"ב.

וואלוז'ין תרכ"ט [1869]. דף גדול מקופל, כתוב על ארבעת צדדיו. 2127 ס"מ. מכתב ארוך ומרתק, מלא וגדוש בחומר מעניין.

התחברו הירשם